מעקב אחר אזרחים – איכון סלולרי טכנולוגי

בימים אלו משיקה ממשלת ישראל מערך פיקוח משוכלל המתבצע על ידי אמצעים דיגיטליים, אשר מיועד לניטור תנועה של חולי קורונה – מאומתים ופוטנציאליים. האם מדובר בכלי הכרחי ונחוץ? האם נוכל לסמוך על כך שהמערך לא ישמש נגדנו בעתיד, או שמעכשיו כולנו עומדים מול הסכנה של חדירה לפרטיות עם פוטנציאל ניצול מידע על ידי המדינה ובעלי אינטרסים?

מערכת מעקב למאבק בהתפשטות קורונה

ראשית כל, ננסה להבין במה מדובר: מערכת המעקב שאמורה לסייע לנו במאבק בקורונה היא למעשה ציוד ריגול מקצועי לכל דבר, המאפשר לעקוב אחר תנועת האזרחים. זוהי טכנולוגיה משוכללת להפליא, שנועדה במקור למלחמה בטרור. כיצד היא פועלת? כך: מערכת המעקב מקבלת נתוני האיכון מהקו הסלולרי של האזרח שנמצא תחת המעקב ומתריעה לרשויות כאשר הוא אינו נמצא במקום שבו הוא אמור להיות (למשל בבידוד).

חשוב לציין שבמצב הרגיל, העברת המידע מספקי סלולר לרשויות מותרת אך ורק בתנאי חתימת הצו המיוחד על ידי השופט. אולם מערך המעקב המתבצע בימים אלה אינו גלוי לציבור ועל כך אין לדעת באילו דרכים ועל פי אילו כללים יבצעו הרשויות איסוף מידע.

וזה עוד לא הכל: על מנת ליצור חקירה אפידמיולוגית מקיפה, עשויים הרשויות לאסוף מידע על תנועת החולה באמצאות היסטוריית תשלומי האשראי, תצלומים ממצלמות מעקב ברחובות, קניונים ועוד.

טכנולוגיית איכון סלולרי כאמצעי למאבק נגד הווירוס יושמה כבר במספר מדינות, ובהצלחה רבה – המעקב אחרי החולים אפשר להקטין את ההתפשטות של קורונה באופן ניכר.

כך למשל, בטאיוואן הוקם מאגר מידע עצום, המשלב נתונים של משרד האוכלוסין וההגירה עם אלה של הביטוח הלאומי על מנת לבצע מעקב אחר תנועת האזרחים (היוצאים מהמדינה או נכנסים אליה, המבקרים באזורים בעלי אחוז הדבקה גבוה, הנבדקים במרפאות ועוד). בדרום קוריאה, בשיא ההתפשטות, נהגו הרשויות להודיע לתושבים, באמצעות הודעות סמס למכשירים סלולריים, על מקרי חולי באזור מסוים.

ביצוע מעקב עם שמירה על זכויות האזרח

רבים רואים את המעקב הממשלתי כמסוכן, ומזהירים כי מהלך זה, אפקטיבי ככל שיהיה, יפגע בערכי הדמוקרטיה. ברמת העיקרון, זכות לחופש הפרטיות היא אבן בסיס של כל משטר דמוקרטי. המתנגדים למערך טוענים כי שימוש גורף בתוכנות מעקב למיניהם על ידי רשויות אינו רק מסוכן לדמוקרטיה אלא למעשה מבטל את יסודותיה. ברמה הפרקטית, הסכנה טמונה בסיכוי שהגורמים בעלי אינטרסים ינצלו את המידע לרעתנו. הפחד מהמשטר בסגנון “האח הגדול”, בו האזרח הפשוט שקוף ומשולל זכויות, גרם לרבים מאיתנו, לרבות עיתונאים בכירים, פוליטיקאים ופעילי זכויות האדם, למחות נגד המהלך.

הסיבה הנוספת לחששות שעולות בציבור קשורה לחוסר בהירות בנוגע למהלך. עד כה האזרחים אינם יודעים כיצד יתבצע איסוף המידע ומה יהיו ההשלכות של המהלך, למעט ההבטחות של רשויות כי המידע ישמש אך ורק לצרכי המאבק בווירוס.

יחד עם זאת, כולנו מבינים כי על מנת לצמצם את אחוזי ההדבקה בווירוס, יש לנהל מערך פיקוח יסודי. אולם, הפיקוח חייב להתבצע באופן מאוזן, תוך כדי שמירה על זכויות החופש והפרטיות. כולנו מסכימים  שחשוב לדרוש מחולה קורונה מאומת לדווח על תנועותיו בחקירה אפידמיולוגית ולוודא כי הוא הוא עומד בהנחיות של משרד הבריאות. השאלה היא – איך יעשו זאת.

יש לוודא כי מערך איסוף וניתוח המידע יהיה שקוף בפני האזרחים. אם יש צורך להפעיל תוכנת מעקב לסלולרי כדי לבצע איסוף מידע על חולה קורונה, חובה לעדכן אותו בכך ולוודא כי הוא מבין את כל ההשלכות של המהלך.

על המדינה להקים מנגנון רשמי אשר מטרתו הינה להודיע ולהסביר לאזרחים אילו סוגי המידע ייאספו ובאילו האמצעים. כמו כן, על הרשויות להתחייב לשמירה על סודיות המידע. תהליך העברת המידע מחברות סלולר לממשלה חייב להיות מותנה בהגשת בקשה לשופט וקבלת צו.

הרשויות צריכות לאפשר גישה למידע לבעלי תפקידים מוגדרים בלבד ולאסור על השוטרים להיחשף אליו. בכל מקרה, המידע הנאסף חייב להימחק תוך 21 ימים.